בשבוע שעבר נערך טקס הענקת אות עמית הכבוד של האוניברסיטה הפתוחה. נגידת האוניברסיטה הפתוחה, דורית בייניש, לשעבר נשיאת בית המשפט העליון ונשיאת האוניברסיטה הפתוחה, פרופ’ מימי אייזנשטדט העניקו את אות עמית הכבוד של האוניברסיטה הפתוחה לארבעה אנשים שהאוניברסיטה מוקירה את פועלם.
- פרופ’ קובי מצר, לשעבר נשיאה השמיני של האוניברסיטה הפתוחה. תחום מחקרו העיקרי הוא היסטוריה כלכלית. פרופסור מצר שימש בתפקידים בכירים שונים באוניברסיטה העברית, בוועדות ובכתבי עת מובילים בהיסטוריה כלכלית. כמו כן שימש כפרופסור אורח באוניברסיטאות שונות בעולם. בשנת 2010 פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס.
- סיגלית לנדאו, אמנית פיסול, ווידאו ארט ומיצב ישראלית. יצירותיה עוסקות בנרטיבים של החברה הישראלית, בזהות, במתח שבין מזרח למערב ובעתיד האזור כולו, תוך שימוש בדימויים, בהומור עוקצני וברעיונות נועזים. הוכתרה על ידי העיתון “גלובס” לאמנית הישראלית המצליחה בעולם. התערוכות שלה מושכות קהל רב גם כזה שאינו חובב אמנות מודרנית.
- הפעילה החברתית עו”ד אינסף אבו שארב, ניהלה את מרכז זכויות הנשים הערביות בנגב בעמותת “איתך מעכִּי”, משמיעה את קולותיהן של הנשים הבדואיות ומגנה על זכויותיהן בסוגיות של אלימות במשפחה, פוליגמיה, הבטחת הכנסה ותעסוקה; חברה בצוות משרד המשפטים למיגור הפוליגמיה. נבחרה על ידי עיתון ‘גלובס’ לאחת מ-20 הנשים האקטיביסטיות המשפיעות בישראל לשנת 2018.
- בלהה בן-אליהו, מרצה על הספרות העברית הקלאסית וכן על הספרות העברית של ההווה. בשנת 2013 הדליקה משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות. בולטת בפרשנותה המעשירה הנשענת על רבדים לשוניים, ספרותיים והיסטוריים מגוונים ועל הבנת נפש האדם, סוחפת את קהל השומעים ומרחיבה את מעגל אוהבי הספרות. מרבה לעסוק ביצירתו של ש”י עגנון, בקשר שבין הספרות העברית בת זמננו ובין מקורותיה הקדומים, וכן משוחחת בפומבי בהקשרים שונים עם סופרים וסופרות וותיקים וחדשים.

דורית בייניש, לשעבר נשיאת בית המשפט העליון ונשיאת האוניברסיטה הפתוחה: “נזכור תמיד כי במשך למעלה מ-70 שנות קיומה של המדינה, אנחנו יכולים להתברך בהישגים מרשימים בכל תחומי החיים; במדע, בהייטק, בתרבות בספרות ובאמנות ובערכים המשותפים שהם בסיס קיומנו. אלה הם מקור לאופטימיות ולתקווה בעתיד. לא פחות מכך ראינו תמיד מקור לגאווה בשיטת המשפט שהתפתחה במדינה מראשית היווסדה, ובשיטת הדמוקרטיה שהמשפט הוא הערובה להגנה עליה. למרבה החשש אלה עומדים היום בפני סכנה של פגיעה, וטלטלה. כשאנו נחשפים למתחים שבין קבוצות שונות באוכלוסייה, כשאנו חיים באווירה של העדר סובלנות אווירה של הסתה ואיבה כלפי ה”אחר” כאשר כל מי שאינו שותף לדעתך, הוא ה”אחר” כאשר מתפשטת התופעה של הדרת נשים של הרחקת זרים, ואנו עדים לגילויים של גזענות, ולניסיונות להגביל את כוחה של מערכת המשפט ושומרי הסף, יש לנו סיבה לדאגה. עלינו לנצל את המפגש המרשים באוניברסיטה הפתוחה ולתרום ככל יכולתנו לאווירת פיוס, להבנה ולכבוד הדדי, כבוד לזולת, כבוד לשלטון החוק ולערכי הדמוקרטיה בתקווה שמכאן יצא המסר האופטימי שניתן וצריך למצוא בסיס משותף לכל חלקי האוכלוסייה בישראל.
נשוב ונזכיר כי הערכים המשותפים שלנו, הם חלק מה- DNA של מדינת ישראל מיום היווסדה. בהכרזת העצמאות נקבע כי המדינה שהיא הבית הלאומי של עם ישראל “תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות”. זו תמצית רוחה של הדמוקרטיה הישראלית וביטוי לרוח שעלינו להגשים בעשייתנו.
אלה אינן מילים גבוהות שאני מפנה אליהן לתפארת המליצה, אלה הערכים שעלינו ליישם במציאות היומיומית של חיינו. לא תמיד הצלחנו להגשים, אבל תמיד שאפנו להגשימם.
הרוחות הרעות המנשבות בימים אלה מאיימות לפגוע בתוקפם של ערכי יסוד אלה. החלשת מערכת המשפט, פגיעה במוסדות המשפט, פגיעה בגופי הממסד הדמוקרטי, בגופי החברה האזרחית ובתקשורת החופשית, עלולה לפגוע בתמצית הישגינו כמדינה שוחרת חופש, שוויון, סובלנות המבקשת לקדם ולפתח את השיגינו המדעיים והתרבותיים.”