סטודנטים – מכינים מצגת ב-AI – אל תמהרו לשבת רגל על רגל כי אין תחליף ללימודים

פתיחה: קליק, וזה מוכן. או שלא?

בשנה האחרונה הולכת ומתרחבת תופעה חדשה בקמפוסים האקדמיים ברחבי הארץ: סטודנטים נכנסים ללחץ של הגשות, לוחצים על המקלדת — ונותנים לבינה מלאכותית לעבוד במקומם. זה מתחיל בבקשה תמימה ל-ChatGPT: "תכין לי מצגת על תיאוריית ההתקשרות של בולבי", וממשיך בשקפים מוכנים מראש, כותרות צבעוניות, ואפילו רעיונות לדיון בסוף ההצגה.

נדמה שכולם עושים את זה. חלק בשקט, חלק בקבוצות הוואטסאפ. והתחושה הכללית? "אם יש מי שיכול להכין לי מצגת תוך 10 דקות, למה שאשב כל הלילה בספרייה?". אבל דווקא כשנראה שהעתיד הפך לנוח מדי, אולי הגיע הזמן לעצור ולשאול: האם הבינה המלאכותית היא באמת קיצור דרך – או פשוט קיצור של ההבנה?

בשיתוף עם קל קולג' אנו כאן כדי לשבור את המיתוס ולשים גבולות ברורים בין כלי עזר לבין התחמקות מלמידה. כי מאחורי השקפים המעוצבים מסתתרת לא פעם קריסה אקדמית – ומי שלא מבין את הסכנה, עלול למצוא את עצמו מול ועדת משמעת.

חלק ראשון: מגמת ההעתקה הטכנולוגית – התמונה הרחבה

היום, כל סטודנט עם חיבור אינטרנטי וכתובת מייל יכול להרכיב תוך דקות מצגת נראית-מרשימה באמצעות כלים כמו ChatGPT, SlidesAI, Gamma.app או Beautiful.ai. בלחיצת כפתור אפשר להזין נושא, לבחור סגנון עיצוב, לקבל תכנים, כותרות, סיכומים, רשימות – הכל מוכן לשיתוף או להקרנה מול הכיתה.

היתרונות ברורים: חיסכון עצום בזמן, תוצר שנראה מקצועי, ותהליך שמדלג על שלבים מתישים של איסוף מקורות, סיכום והצגת טיעונים. לא פלא שדווקא בתקופות מבחנים, כשהכול דחוס ולחוץ, ה-AI הופך ל"סטודנט סודי" שנמצא לצידך בלילה.

אבל ככל שהתופעה מתרחבת – כך גם גובר החשש בקרב מרצים, חוקרים וסטודנטים עצמם, שהלמידה האמיתית הולכת לאיבוד. האם באמת הבנו את המושג שהצגנו? האם העברנו טיעון או רק שידרנו משהו שנשמע חכם?

חלק שני: הבעיה האמיתית – מוסרית, מקצועית ואקדמית

שימוש בבינה מלאכותית אינו בעייתי כשלעצמו. הבעיה מתחילה כשנותנים לה לעבוד במקומנו.

ברמה המוסרית – הגשת מצגת שנוצרה בלעדית על ידי AI היא הגשה של עבודה שאינה מייצגת את הסטודנט. זה לא שונה מהעתקה או קנייה של עבודה. למעשה, תקנוני האתיקה של מרבית האוניברסיטאות בישראל – ובכללן האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, בר-אילן, בן-גוריון ואוניברסיטת חיפה – מציינים במפורש כי עבודה אקדמית צריכה להיות פרי מחשבתו וכתיבתו של הסטודנט.

ברמה האקדמית – כלים כמו ChatGPT אמנם יודעים "לדבר יפה", אבל לא תמיד הם מדייקים. יש לא מעט מקרים שבהם ה-AI ממציא מקורות אקדמיים שלא קיימים, משכתב עובדות בצורה שגויה, או מציע ניתוחים שטחיים שלא עומדים בסטנדרט של דיון אקדמי.

מרצים ברחבי הארץ מדווחים כי זיהו עבודות הכוללות ציטוטים מספרים שלא נכתבו מעולם, או טיעונים סתמיים שחוזרים על עצמם, מלאי קלישאות – תוצאה ישירה של יצירה טכנית ללא חשיבה ביקורתית.

במקרה שאירע השנה באחת המכללות הגדולות במרכז, סטודנטית לתקשורת נדרשה להגיש מצגת בנושא "השפעת הרשתות החברתיות על דימוי גוף". המצגת הייתה מבריקה – או לפחות נראתה כך – אך המרצה, שביקש מקורות מפורטים, גילה שהציטוטים אינם קיימים והנתונים מפוברקים. התוצאה: שימוע, נזיפה חמורה, ורישום אקדמי שילווה אותה בהמשך הדרך.

וזה לא מקרה בודד. ככל שה-AI מתוחכם יותר – כך גם הסטודנט נדרש להיות מתוחכם יותר בלשלוט בו, ולא להתמסר אליו בצורה עיוורת.

חלק שלישי: איך כן משתמשים ב-AI – ולא נופלים בפח

בינה מלאכותית יכולה להיות שותפה ללמידה – לא תחליף לה. הנה כמה כללים ברורים:

1. השתמשו ב-AI כבסיס, לא כטקסט סופי: הריצו רעיונות, בנו שלד, בקשו הצעות למבנה. אבל משם – קחו שליטה. כתבו את השקפים בעצמכם, לפי מה שלמדתם.
2. עברו על כל מילה שנוצרה: אל תסמכו על דיוק אוטומטי. בדקו מקורות, תקנו טעויות, וודאו שהמצגת מייצגת אתכם ואת הקורס שבו אתם מציגים.
3. הוסיפו תובנות מהשיעור או מהמרצה עצמו: אין תחליף להבנה עמוקה של החומר. AI לא היה בשיעור, לא הקשיב להדגשים של המרצה, ולא יודע מה הקהל שלכם מחפש.
4. היו מודעים לקהל: כל מצגת אקדמית היא לא רק תצוגה של טקסטים – אלא נרטיב שצריך לדבר עם הקהל: הכיתה, המרצה, העמיתים. עליכם לחשוב כיצד להעביר את הרעיונות, אילו טיעונים להדגיש, ואילו שאלות עלולות לעלות.

הכנת מצגת, בסופו של דבר, היא לא רק מעשה טכני. זו דרך לספר סיפור. ואם הסיפור לא שלכם – הוא פשוט לא אמין.

חלק רביעי: כך תכינו מצגת אקדמית אמיתית – שלב אחרי שלב

אם הגעתם עד כאן – סימן שאתם רוצים לעשות את זה נכון. הנה מתווה פשוט למצגת איכותית, שגם תייצג אתכם, וגם תביא תוצאה טובה:

קריאת חומר רקע: אל תתחילו ב-GPT. התחילו בספרי הלימוד, במאמרים מהקורס, ובמצגות של המרצה. דעו על מה אתם מדברים.

סיכום רעיונות מרכזיים: עצרו רגע. מהם הנקודות החשובות? אילו מושגים צריך להסביר? אילו טיעונים מעניינים במיוחד?

כתיבת שלד למצגת: לפני שקופצים לעיצוב – בנו את הנרטיב. מה הסיפור שאתם רוצים לספר?

עיצוב השקפים בצורה חכמה: נקו מלל מיותר, השתמשו בכותרות ברורות, תמונות תומכות וטקסט קריא. כל שקף – רעיון אחד.

שימוש נקודתי ב-AI: בקשו ניסוחים, רעיונות לעיצוב, הצעות לניסוח שאלות. אבל עברו על הכול וודאו התאמה מלאה.

בדיקה סופית של אמינות המידע: אל תתביישו לבדוק פעמיים. חפשו את המקורות, השוו למקורות נוספים, ודייקו.

חזרות על ההצגה עצמה: בסוף, אתם עומדים מול כיתה. עברו על השקפים, התאמנו על ההצגה, שפרו את השטף – השקפים לא מדברים לבד.

עתיד אקדמי לא בונים בקיצורי דרך

המרוץ האקדמי יכול להיות מתיש. יש עבודות, מבחנים, פרויקטים – והזמן לא תמיד לצידנו. אבל דווקא בזמנים כאלה, האחריות האישית חשובה מתמיד.

הבינה המלאכותית כאן להישאר – והיא יכולה לעזור לנו ללמוד טוב יותר, לחשוב מהר יותר, ולהתנסח טוב יותר. אבל כשהיא באה במקום החשיבה שלנו, ולא ככלי שמשרת אותה – אנחנו מוותרים על המהות של ההשכלה.

בסופו של דבר, מצגת טובה לא נוצרת בלחיצת כפתור. היא תוצר של הבנה, של מחשבה, ושל הרצון להעביר משהו אמיתי.

אז אל תשבו רגל על רגל. שבו ליד שולחן הלימודים, ולמדו איך להשתמש ב-AI – לא במקומכם אלא עבורכם.