מערכת 'לימודים כחול־לבן'ראש מטה הסייבר הצה”לי היוצא תא”ל (במיל’) ירון רוזן, במהלך שבוע הסייבר באוניברסיטת ת”א לפני זמן קצר:
“עולם הסייבר הוא מרוץ חימוש ייחודי. מערכות צבאיות וכלכליות גם הן מושפעות על ידי המרחב הקיברנטי וזהו משהו שלא ראינו קודם. זה משנה את האינטראקציות האסטרטגיות בין מדינות – פתאום בריתות חדשות בין מדינות נוצרות וזה דבר ענק.
נדרש שינוי סייבר : בניית יכולת סייבר, וחשיבה אסטרטגית הבונה יכולת ועמידות לאומית ברמת הסייבר. סמכות, אחריות, חינוך, רגולציה – ואופרציה הכוללת מודיעין, מבצעים, מו”פ, ארגון מחדש מבחינה דיגיטלית וטכנולוגיות של כוחות הסייבר – זהו מסע של 5-10 שנים למדינה”.
“בחיל האוויר התחנכנו על המנטרה שההגנה הטובה ביותר היא התקפה – ואז התמניתי לראש מטה הסייבר הצהלי – והבנתי שההגנה הטובה ביותר אינה התקפה אלא הגנה טובה יותר. התחושה שאני מקבל מהשיח שהיה לנו בצה”ל – יש סערה בחוץ, והיא גדולה, ועולם הסייבר הוא מרוץ חימוש. השינוי העיקרי מהים, היבשה והאוויר הוא ששטח ההתקפה השתנה, שטח המלחמה לא רק גדל, אלא גם בשפה, בתרבות, זה מגיעה לIOT, למה שאנחנו מחזיקים. כל דבר נעשה דיגיטלי, ובעולם הדיגיטלי המתפתח מהר. זה שונה ממה שאנחנו רגילים עד כה וזה מעשה אדם. לכן בעתיד זה לא יהיה קל יותר אלא מורכב יותר – יותר רגיש, יותר שטח תקיפה, ולכן אנחנו נהיה יותר רגישים לזה.
הרעיון הבסיסי שמדינת הריבון מאוימת – לפני שנים הרעיון של מדינת ריבון הגיע על בסיס זה שיש לי ביטחון והגנה מגורם חיצוני, והרעיון הזה מאותגר. בישראל למשל, פתאום צריך להיות שחקן גלובלי, כי דברים שקורים בצד השני של העולם עלולים לקרות לנו – אז כל הרעיון של סימטריה מאותגר. לסייבר לא אכפת מגבולות – חוק וסדר מאותגר, והריבונות מאותגרת – אם מישהו השתלט על המחשב שלי ממדינה אחרת – האחריות בידי מי? פתאום מדינות צריכות אישור מפייסבוק או גוגל כדי לעשות משהו, כי הם כל כך גדולות, אפילו מעצמות על, כי אי אפשר להתעלם מהם. זהו חוסר סדר וחוסר סימטריה.
מה האתגר?
קודם כל והכי חשוב – כל צורות הכוח הלאומי – כלכלה, פוליטיקה וצבא, מאותגרות – מערכות פוליטיות מאותגרות, מישהו מחליט להתערב במקום אחר ויכול לעשות זאת, ואין צורך להזכיר מתי זה קרה לאחרונה. מערכות צבאיות וכלכליות גם הן מושפעות על ידי המרחב הקיברנטי וזהו משהו שלא ראינו קודם. זה משנה את האינטראקציות האסטרטגיות בין מדינות – פתאום בריתות חדשות בין מדינות נוצרות וזה דבר ענק. אנו בעידן שממשלות צריכות לבנות שריר סייבר ברמה הלאומית – הרבה אנשים אומרים שהשריר הזה הוא טכנולוגיה, ולדעתי זה לא רק טכנולוגיה, זה אתגר אסטרטגי כמו בכל תחום אחר. נתקלתי בספר בלימודי על מלחמה א-סימטרית שאמר שהסיכוי לניצחון וכישלון במלחמה אסימטרית היא באינטראקציה של אסטרטגיות בין חזקים וחלשים. אם אני בוחר במלחמה אסימטרית, האחר מפסיד אם הוא בוחר במלחמה סימטרית. מה שהבנתי הוא שבסייבר, בהגדרה, שלא כמו בצבאות שיכולים להיות סימטריים או אסימטריים – סייבר הוא בהגדרה אסימטרי, ולכן הדרך היחידה להתמודד עם סייבר היא להתארגן ולהתכונן באופן אסימטרי.
צריך גורם אחד שיהיה אחראי – כיום יותר מדי אנשים “אחראיים”. איך מנצחים בעידן זה ? אני לא יודע, אבל צריך לענות על השאלות – איך בונים הגנה במרחב אזרחי, איך מעלים מודעות אצל אזרחים, איפה הממשל נכנס לתמונה? מהן חירויות של אזרחים לעומת צרכים של סייבר, איך בונים הרתעה בסייבר, זו שאלה גדולה. אני אומר שנדרש שינוי סייבר : בניית יכולת סייבר, וחשיבה אסטרטגית הבונה יכולת ועמידות לאומית ברמת הסייבר. סמכות, אחריות, חינוך, רגולציה – ואופרציה הכוללת מודיעין, מבצעים, מו”פ, ארגון מחדש מבחינה דיגיטלית וטכנולוגיות של כוחות הסייבר – זהו מסע של 5-10 שנים למדינה.
צריך הגנה מתמידה מתקדמת צריך צוות מאורגן על ידי מנהיגי הקמפיין (מבצע), היודעים בדיוק מה המשימה שלהם, ומה שרשרת האספקה שלהם, וכך יודעים לנהל את הדרך. צריך גם אסטרטגיה לאויבים מדינתיים ולא מדינתיים – ואני קורא לזה הרתעה “תפורה לפי מידה”.