עמית קלייןמחקר חדש של המרכז הרפואי סורוקה ואוניברסיטת בן גוריון מצא קשר בין דרך הלידה לבין צניחת אברי אגן בהמשך החיים המחקר זכה בפרס הפוסטר המצטיין בכנס של החברה לרפואת האם והעובר
פרופ’ אייל שיינר, מנהל מחלקת נשים ויולדות ב’ בסורוקה: ” ניתן להסיק כי האפקט המגן המוכר של ניתוח קיסרי מפני פגיעה בתפקוד רצפת האגן בהמשך החיים, מתקיים כל עוד הניתוח בוצע לפני שלב הלחיצות בלידה. יתכן ושלב הלחיצות במהלך הלידה הוא זה שגורם לעומס ולפגיעה העתידית בתפקוד מבני רצפת האגן”.
מחקר של המרכז הרפואי סורוקה ואוניברסיטת בן גוריון מצא קשר בין דרך הלידה לבין צניחת אברי אגן בהמשך החיים וזכה בפרס הפוסטר המצטיין בכנס האחרון של החברה לרפואת האם והעובר.
צוות החוקרים בדק את שכיחות התופעה של צניחת אברי אגן בקרב יולדות שילדו לידה רגילה אל מול אלה שעברו ניתוח קיסרי. צוות החוקרים כלל את : פרופ’ אייל שיינר מנהל מחלקת נשים ויולדות ב’ בסורוקה, פרופ’ אסנת ולפיש, מנהלת יולדות ה’ בסורוקה, ד”ר פולינה שוורצמן, ד”ר דורית פז וד”ר תמר וינשטוק, מהמחלקה לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון.
במחקר זה בדקו צוות החוקרים האם גם לניתוח קיסרי דחוף, שבוצע במהלך לידה רגילה, לאחר שלב לחיצות ממושך שלא צלח, קיים אפקט המגן מפני הפרעה עתידית בתפקוד רצפת האגן.
טראומה לרצפת האגן במהלך לידה רגילה עלולה להיות קשורה בהפרעות בתפקוד רצפת האגן בהמשך החיים. אלו יכולות להתבטא כהפרעה בשליטה על סוגרים ובצניחת הרחם. בניתוח קיסרי, לכאורה, נחסכת הפגיעה האפשרית לרצפת האגן, ועל כן ניתוח קיסרי נתפס כמגן מפני התפתחות הפרעות מסוג זה בהמשך.
עם זאת, ניתוח קיסרי שמבוצע באופן דחוף במהלך לידה רגילה, בשל קושי במעבר של ראש התינוק באגן האימהי, כרוך בהפעלת לחצים ומתחים על מבני רצפת האגן האימהיים טרם הניתוח.
המחקר כלל לידות שהתרחשו בסורוקה בין השנים 1991-2017 . האוכלוסייה חולקה לשלוש קבוצות: קבוצת נשים שילדו רק בלידה רגילה בעברן, קבוצה נוספת של נשים שילדו בניתוח קיסרי (בקבוצה זו לא נכללו נשים שנותחו בשלב הלחיצות בלידה), והקבוצה השלישית כללה נשים שלפחות אחת מלידותיהן הסתיימה בניתוח קיסרי, בשל קושי במעבר ראש העובר בשלב הלחיצות בלידה. הוצאו מהמחקר נשים שילדו גם בלידה רגילה וגם בלידה קיסרית. נערכה השוואה בין הקבוצות הנוגעת לשיעור האשפוזים בבית החולים בתלונות של הפרעה בתפקוד רצפת האגן וניתוחים תיקון לרצפת האגן, כפי שתועד במאגר הנתונים הממוחשב של בית החולים.
במהלך תקופת המחקר 106,003 נשים ענו על הקריטריונים להשתתפות במחקר. 86.7% , ילדו בלידה רגילה בלבד, 11.7% , עברו ניתוחים קיסריים בלבד, ולא הגיעו לשלב הלחיצות בלידה, ו-1.7% עברו ניתוח קיסרי אחד לפחות בשל שלב לחיצות מאורך.
שיעור ההפרעות בתפקוד רצפת האגן בקרב הנשים שנכללו במחקר היה סה”כ 0.7% (719 נשים). שיעור האשפוזים שתועדו לצורך תיקון ניתוחי של פגיעה בתפקוד רצפת האגן היה גבוה באופן מובהק סטטיסטית בקרב הנשים שילדו בלידה רגילה בלבד, ובניתוח שבוצע לאחר שלב לחיצות ממושך, בהשוואה לנשים שילדו בניתוח קיסרי שקדם לשלב הלחיצות בלידה .
במודל רב משתני, בו נוטרלו מערפלים כמו גיל האם וכמות הלידות בעברה, לניתוח קיסרי נמצא קשר עצמאי עם ירידה בשיעור הניתוחים לתיקון רצפת האגן, רק במקרים בהם לא התבצע לאחר שלב לחיצות ממושך מנגד, בנשים שעברו ניתוח קיסרי לאחר שלב לחיצות ממושך איבדו את האפקט המגן על רצפת האגן.
מסכם פרופ’ אייל שיינר, מנהל מחלקת נשים ויולדות ב’ בביה”ח סורוקה: “ניתן להסיק כי האפקט המגן המוכר של ניתוח קיסרי מפני פגיעה בתפקוד רצפת האגן בהמשך החיים, מתקיים כל עוד הניתוח בוצע לפני שלב הלחיצות בלידה. יתכן ושלב הלחיצות במהלך הלידה הוא זה שגורם לעומס ולפגיעה העתידית בתפקוד מבני רצפת האגן”.