מערכת 'לימודים כחול־לבן'מאת: ד”ר מיקי דור, מרצה במחלקה למנהל מערכות בריאות באוניברסיטת אריאל
עם חזרתם של הרופאים.ות המתמחים.ות לעבודה, יש לבחון את ההסכם שלא ברור האם ניתן ליישם אותו אך ברור שהוא מסכן את שירותי הבריאות.
תקנים
קיצור שעות העבודה במשמרות מ 26 שעות ל 18, מהווה הפחת של 30% משעות העבודה.
גם במצב הנוכחי, כאשר המערכות נמצאות במחסור חמור של כוח אדם ותקני כוח אדם.
המחלקות קורסות תחת נטל העבודה והדבר מחייב הגדלת תקנים משמעותית עוד לפני יישום הפחתת השעות עקב ההסכם.
כדי להביא את המערכת לאיוש, המאפשר עבודה סבירה יש להוסיף לה מיד כ-600 תקני רופאים.ות. בנוסף לזה כדי לכסות את השעות שיגרעו לפי ההסכם, יהיה צורך ב-1,500 – עד 2,000 תקנים נוספים. מי שזוכר את המלחמה של האוצר להקטין תקנים בזמן הפוגה קלה בהיקף הקורונה, שם דובר על 300 תקנים בלבד, יכול להעריך מה הסיכוי לקבל מעל 2,000 תקנים נוספים.
כוח אדם
עקב מדיניות ממשלתית, במשך שנים לא נפתחו בתי ספר לרפואה ואלה שנפתחו לאחר מלחמות ארוכות, רחוקים מלספק את כמות הצוות הרפואי הנדרש. מזה מספר שנים המערכת מנסה להקל על המחסור על ידי השארת פנסיונרים.ות בעבודה, עולים.ות חדשים.ות והעברת חלק ממטלות הצוות הרפואי לצוות הסיעודי והמינהלי (צעד נכון כשלעצמו).
מי שבונה את המהלך על אלפי רופאים.ות ללא עבודה, לא מכיר את המציאות. גם הרעיון להביא מחו”ל כוח אדם רפואי, חסר סיכוי כי מדובר במחסור עולמי וחלק מאלה שיביעו עניין להגיע, ספק רב אם יעברו את בחינות הרישוי. והמיעוט שיגיע בכל זאת, יידרש לשנה עד שנתיים הכשרה, שתאפשר לו עבודה במערכת.
ידע מקצועי ואורך ההתמחות
חלק ניכר מהידע והניסיון המעשי, נרכש על ידי המתמחה בשעות התורנות והדבר אמור במיוחד במקצועות הכירורגיים, בהם, פרט לידע, יש גם הכרח לרכוש מיומנות טכנית, ניתוחית.
מתמחה בכירורגיה, אורתופדיה, צנתור ובשאר התחומים בהם דרושה הכשרה לביצוע פעולות טכניות, חייב לבצע מספר פעולות מסויים כדי לרכוש ידע וניסיון. בלי אלה , לא ניתן להכשיר למומחיות עצמאית שיוכרו כמומחים.ות. הפחתת שעות העבודה ב 30% יחייב להאריך את ההתמחות כדי לחפות על כך. ומשמעות הדבר הארכת תקופת ההתמחות מ־5-6 שנים ל־7-8 שנים.
משכורות
בשנים האחרונות, מתוך הבנה של מצוקת המתמחים בנושא השכר, ניתנה להם תוספת סבירה על ידי תיגמול התורנויות. משכורתו של המתמחה כיום איננה גבוהה אבל יחד עם ההכנסה עבור שעות נוספות, היא בפירוש סבירה. מי שמאמין שניתן להפחית את השעות הנוספות ב 30% ולהשאיר את ההכנסה כפי שהיתה הוא במקרה הטוב נאיבי.
הבעיה בהחלפת המשמרות (“מסירת המקל”)
הטענה שעייפות עקב שעות עבודה מרובות, גורמת לטעויות נכונה במידה מסוימת אך כאן יש חובה לבחון את נושא כמות הטעויות בהפעלת החלופות. בהערכת הסיבות לטעויות, נמצא שמספר הטעויות הרב ביותר נגרם עקב בעיה בהעברת המידע ממשמרת למשמרת (“העברת המקל”). בחלופה של החלפת משמרת כל 18 שעות, יש הרבה יותר החלפת משמרות (להערכתי כשליש יותר) וכיון שחלק מהן לא יתקיים בשעות הטבעיות של ההעברה 08:00 או 16:00, קיים חשש שזו עלולה להיות בעיה הרבה יותר חמורה.
מתי תהיה ההחלפה? לפי ההצעה, התחלת המשמרות תתקיים ב־08:00 ולפי זה אמורים להחליף משמרת ב־02:00 לפנות בוקר, האם זו שעה סבירה להחליף משמרת? באופציה אחרת בה נגמרות שעות המשמרת ב־10:00 (סיום העברת המשמרת) צריכה העבודה להתחיל ב־16:00. מי יעבוד אז בבקרים? אותו צוות רפואי שאין בנמצא? על בסיס אותם אלפי התקנים שאין?
לפני מעל עשר שנים, עברה המערכת ממישמרות של 26-32 שעות ל 26 שעות בלבד. בתקופה זו שמשתי ראש אגף בתי החולים בהנהלת משרד הבריאות. במסגרת זו עשיתי בקרה קבועה של שעות עזיבת המתמחים.ות הביתה. במקרים רבים, דיווחה הנהלת בתי החולים והמחלוקות שהרוב, בעיקר במקצועות הכירורגיים, מסרבים ללכת הביתה מיד עם סיום השעות הנדרשות. המצפון והמסירות של רופאים ורופאות בתחילת דרכם, ומניסיוני הרוב הינם כך, לא יעזבו עד לסיום הניתוח וגם לא ילכו עד שיידעו שמצב המטופל יציב וטוב. כלומר הרוב לא “ירוצו” הביתה אחרי הזמן שנקבע בשעות.
יש להמשיך לחפש דרכים להקלת העומס ושינוי מבנה המשמרות אך מה שפורסם שנקבע עקב לחץ איומי השביתה, לא ישים ואף לא נכון לא עבור החולים , לא עבור הצוות הרופואי וגם לא עבור המערכת.
ד”ר מיקי דור: מרצה במחלקה למנהל מערכות בריאות באוניברסיטת אריאל, יועץ רפואי ראשי של יחידת הקנביס הרפואי במשרד הבריאות לשעבר, והיום יועץ לארגונים בינלאומיים בתחום. מומחה במנהל רפואי ובוגר למודי מנהל ציבורי באוניברסיטת הרווארד.