רעות רחמיםמחקר חדש בהובלת פרופ’ איריס שי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב מציב במרכז הבמה את הקשר בין תזונה, מטבוליזם ובריאות המוח. המחקר, שהתבסס על הדמיות MRI מתקדמות של המוח והבטן, מצא כי חשיפה מצטברת נמוכה יותר לשומן ויסצרלי – שומן תוך בטני עמוק – קשורה להאטה בהזדקנות מוחית ולשימור טוב יותר של תפקוד קוגניטיבי בגיל הביניים המאוחר.
ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת היוקרתי Nature Communications, והוא נערך בהובלת פרופ’ שי, מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, דיקנית קיימות באוניברסיטת רייכמן ופרופסור באוניברסיטת הרווארד. המחקר מדגים את מקומם של מחקרים קליניים ארוכי טווח באקדמיה, ואת החיבור בין תחומי ידע שונים ובהם תזונה, רפואה, חקר המוח, מטבוליזם וקוגניציה.
המחקר כלל 533 נשים וגברים בגיל הביניים המאוחר, שעברו מעקב של 5 עד 16 שנים לאחר השתתפותם בארבעה ניסויים קליניים תזונתיים גדולים, מבוקרים וארוכי טווח: DIRECT, CASCADE, CENTRAL ו־DIRECT-PLUS. במסגרת המעקב בוצעו מדידות MRI חוזרות של השומן הוויסצרלי ושל מבני המוח, לצד הערכה קוגניטיבית באמצעות מבחן MoCA.
ייחודו של המחקר הוא בכך שהוא הראשון שמחבר בין מדידות MRI חוזרות של המוח לבין חשיפה מצטברת לשומן ויסצרלי, ומצביע על קשר בין שומן בטני עמוק, הזדקנות מוחית וקוגניציה. לפי הממצאים, חשיפה מצטברת נמוכה יותר לשומן ויסצרלי לאורך השנים הייתה קשורה לציונים קוגניטיביים גבוהים יותר, לשימור נפח מוח כולל, לשימור חומר אפור ולציון תפוסת היפוקמפוס גבוה יותר – מדד רגיש להזדקנות מוחית ולזיכרון.
פרופ’ איריס שי: ״הממצאים מצביעים על בקרת גלוקוז וצמצום שומן בטני עמוק כיעדים מדידים, ברי שינוי וניתנים להשגה באמצע החיים – עם פוטנציאל ממשי להאטת ניוון מוחי ולהפחתת סיכון לירידה קוגניטיבית״.
במחקר נמצא כי רמות גבוהות ומתמשכות של שומן ויסצרלי לאורך זמן היו קשורות לקצב מהיר יותר של אובדן נפח מוחי, בעיקר בהיפוקמפוס, ולעלייה מואצת בנפח חדרי המוח. לעומת זאת, קשרים אלה לא נצפו בשומן תת-עורי, שטחי או עמוק, ואף לא במדד מסת הגוף, BMI. בכך מדגיש המחקר כי לא כל מדד של השמנה משקף באותה מידה את הסיכון האפשרי להזדקנות מוחית.
עוד נמצא כי ירידה בשומן הוויסצרלי במהלך התערבות תזונתית של 18 חודשים ניבאה שימור טוב יותר של מבני מוח גם 5 ו-10 שנים לאחר מכן. ממצא זה התקבל גם לאחר תקנון לירידה במשקל ולגורמים נוספים, ומדגיש כי הפחתת השומן הבטני העמוק, ולא הירידה במשקל בלבד, הייתה הגורם שניבא את התוצאות המוחיות ארוכות הטווח.
המחקר מצביע גם על מנגנון אפשרי המחבר בין הבטן למוח: איזון גליקמי. רמות גלוקוז בצום ו־HbA1c היו המדדים היחידים שניבאו את קצב השינוי המבני במוח לאורך זמן, בעוד שסמני שומנים בדם וסמני דלקת לא הראו קשר דומה.
ד״ר דפנה פכטר, המחברת הראשונה של המחקר: “המשקל לבדו אינו מדד רגיש לשינויים המטבוליים העמוקים שמתרחשים בגוף. מצאנו שגם כאשר הירידה במשקל מתונה, ירידה מתמשכת בשומן הוויסצרלי – כפי שנמדדה לאורך כל התקופה – קשורה לשימור מבנה המוח ולהאטת קצב האטרופיה.”
המחקר נערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטאות הרווארד, לייפציג וטוליין, ובשיתוף המרכז למחקר גרעיני בדימונה, המרכז הרפואי בריאותא ובית החולים סורוקה. חוקרים ישראלים נוספים שנטלו חלק במחקר הם הדר קליין, עומר קמר, דנה תמר גולדברג תורן, ליאב אלופר, נועה אבשטיין קרמני, תומר אטלס, עמית יערי, עידן חגבי, ד"ר יואש חסידים, פרופ' אילן שלף, פרופ' מוטי סלטי, פרופ' אסף רודיך, ד"ר אורי יואל, ד"ר גל בן־אריה, ד"ר ענת יסקולקה מאיר, ד"ר אלון קפלן, ד"ר גל צבאן, ד"ר הילה זליכה, ד"ר כרמי ברטל ופרופ' גליה אבידן.
מחקרה של פרופ' שי מומן באמצעות מענקים מקרן המחקר הגרמנית, DFG, ומקרן ERA-4-Health.