מערכת 'לימודים כחול־לבן'מנתונים ארציים עולה כי קרוב למחצית מהישראלים מאמינים כי לא יוכלו לממן את הלימודים של ילדיהם ויחד עם זאת למעלה מ-60% מהישראלים מאמינים שתואר אקדמי הוא המפתח לקריירה מצליחה. נתונים אלה ואחרים עולים מסקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה עבור קרן אייסף לחינוך לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית
סקר חדש שנערך על ידי קרן אייסף לחינוך מגלה כי 44% מתושבי המרכז מאמינים שהם לא יהיו מסוגלים לממן את הלימודים האקדמיים של ילדיהם. זאת, לעומת, 64% מתושבי השרון, 50% מתושבי איזור ירושלים, 44% מתושבי הדרום ו-53% מתושבי הצפון.
מנתונים ארציים עולה כי קרוב למחצית מהישראלים (48%) מאמינים כי לא יוכלו לממן את הלימודים של ילדיהם ויחד עם זאת למעלה מ-60% מהישראלים מאמינים שתואר אקדמי הוא המפתח לקריירה מצליחה.
נתונים אלה ואחרים עולים מסקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה בחודש אוק’, עבור קרן אייסף, הקרן הבינלאומית לחינוך, העוסקת כ- 41 שנה בצמצום פערים בחינוך ובקידום וליווי של צעירים מצטיינים מהפריפריה באקדמיה מתואר ראשון ועד פוסט דוקטורט בחו”ל. הסקר בדק את עמדות הציבור ביחס ליכולת לממן לימודים אקדמיים לילדים וביחס לחשיבותו של תואר אקדמי בהצלחה עתידית בקריירה. הסקר כלל מדגם מייצג של 500 גברים ונשים המהווים מדגם ארצי ומייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל.
מהסקר עולה כי המקצוע המבוקש ביותר בקרב ההורים עבור ילדיהם הוא מחשבים – 28% מההורים שהשיבו לשאלה מעדיפים מקצוע זה. אחריו הנדסה עם 18%, כלומר 46% מההורים מעדיפים שהילדים יפנו ללימוד מקצועות ההייטק. רפואה רק במקום השלישי עם 16.5%, אחריו כלכלה ומנהל עסקים (16%) ומשפטים רק במקום החמישי עם 5%.
הנתונים העולים מהסקר שערכנו, יחד עם נתוני מחקר ה־OECD לפיהם הסיכוי של בן להורים לא אקדמאים לרכוש השכלה אקדמית קטן פי 7 מזה של בן להורים בעלי השכלה גבוהה, צריכים להדאיג את כולנו.” אומר תומר סמרקנדי, מנכ”ל קרן אייסף לחינוך. “בעוד שרוב מוחלט של המשיבים מודע לחשיבות התואר האקדמי כמפתח להצלחה עתידית קרוב למחצית מהמשיבים מעידים שלא יוכלו לממן לילדיהם לימודים אקדמיים. נתון זה מצטרף לעובדה כי רמת המוביליות בהשכלה בישראל ירדה ב־22% בתוך 30 שנה! כלומר, במקום לצעוד קדימה אנו הולכים אחורה ובמקום שצעירים המגיעים מהפריפריה וממקומות של העדר הזדמנויות יהיו משכילים יותר מדור ההורים, יתרמו יותר למשק ולכלכלה הישראלית יתקדמו אישית ויהיו חלק מצמצום הפערים בחברה, אנו רואים תהליך הפוך.”
“אין ספק כי אחוז גדול מהצעירים, שאינו פונה ללימודים גבוהים, עושה זאת מטעמים כלכליים ולא ניתן להתעלם מהקשיים הכספיים בהם נמצאות משפחות מהעשירונים הנמוכים – הנתונים מלמדים כי משפחות בעשירונים העליונים בישראל מוציאות על חינוך ותרבות פי 3 מהעשירונים התחתונים וכי לצעירים מישובים חזקים כלכלית פי 2 סיכוי להגיע לאקדמיה לעומת צעירים מישובים חלשים כלכלית. הצורך הראשוני והמידי של צעיר המסיים שרות צבאי או אזרחי המגיע מקושי כלכלי הוא לצאת לשוק התעסוקה ולסייע בפרנסת הבית, ללא תוכנית תמיכה והתערבות המספקת סיוע כלכלי, הכוונה ותמיכה, יהיה קשה מאוד לשנות דפוס זה.”
עוד מציין תומר: “זוהי גם קריאת השכמה לשר החינוך ולמועצה להשכלה גבוהה, אשר למרות הקצאת מיליוני שקלים לטובת שילוב “אוכלוסיות ייחודיות” הסובלות מתת־ייצוג במערכת ההשכלה הגבוהה כגון חרדים, בדואים ובני העדה האתיופית, עדיין לא השכילה לתת מענה לקבוצה גדולה בחברה הישראלית הסובלת אף היא מתת־ ייצוג באקדמיה והיא קבוצת המזרחים יוצאי אסיה וצפון אפריקה, אותה קבוצה שחלק מעדיפים לכנותה “פריפריה חברתית וגיאוגרפית”. אם אנו רוצים לחיות בחברה הנותנת תקווה ומאמינה בחזון שמי שטוב ורוצה להצליח יכול, חובה על מדינת ישראל לתמוך באותם צעירים המגיעים מנקודת פתיחה נמוכה יותר ולתת להם סיכוי שווה להתמודד ולהצליח.”