אמית סגלהאוניברסיטה, שפעלה במבנה זמני בפתח תקווה, הוקמה מתוך מטרה ליצור שיתוף פעולה אקדמי בין סין לישראל ולמשוך סטודנטים משתי המדינות ללמוד בתוכניות בינלאומיות ייחודיות, תוך שילוב של לימודי מינהל עסקים ולימודי סינית עסקית. התוכנית כללה גם נסיעות חניכה לסין, שבמהלכן התלמידים למדו בחברות סיניות ונחשפו לעולמות העסקים והכלכלה הגלובלית.
הקמת השלוחה לוותה בציפיות גדולות מצד שני הצדדים, ואף הייתה כוונה להרחיב את הפעילות ולהקים מכון מחקר נוסף בשטח שיועד לכך בפתח תקווה. הלימודים התקיימו באנגלית, וכללו צוות הוראה סיני וישראלי שהורכב משישה פרופסורים סינים, שתי מורות סינית ו-5 דוקטורים מישראל. ההכרה של המועצה להשכלה גבוהה (מל”ג) והקצאת קרקע להקמת קמפוס של קבע סימנו את תחילתה של תקופה מבטיחה, אך כל אלו נקטעו עם החלטת הממשל הסיני להפסיק את הפעילות.
“הסינים עזבו אותנו, וזה חבל מאוד,” אמר וילנאי, אשר יזם את הקמת השלוחה בזמן שכיהן כשגריר בסין. לדבריו, “קשר עם ישראל נחשב בעבר תעודת הצטיינות בעיני הסינים, אך בעקבות השינויים המדיניים והמלחמה, היחסים השתנו.” המחזור הראשון של הסטודנטים סיים את לימודיו בהצלחה, אך המחזור השני ימשיך את לימודיו בסין בלבד. גיוס תלמידים חדשים לא מתבצע יותר.
ההחלטה לסגור את השלוחה משקפת את המגמות המדיניות הגוברות בין סין לישראל. בעוד ישראל נחשבה עד לא מזמן למודל לחיקוי בסין בנושאי חדשנות וטכנולוגיה, הלחצים המדיניים החדשים ושינויים במדיניות החוץ הסינית יצרו קרע, ובכך הופסק שיתוף הפעולה האקדמי המבטיח.
האוניברסיטה, המדורגת גבוה בסין בקטגוריית “דאבל פירסט קלאס”, פועלת שם עם 18 פקולטות אקדמיות ו-160 תוכניות לימוד לתארים שונים, תוך דגש על כלכלה וניהול גלובלי. בישראל, תוכננה האוניברסיטה להפוך לגורם משמעותי בזירה האקדמית והכלכלית, אך כעת העתיד נותר מעורפל.