מערכת 'לימודים כחול־לבן'האקתון, מפגש חברתי ומקצועי ליצירת פתרונות תוכנה או חומרה. אנשים מרקעים מגוונים נפגשים ומשתפים פעולה כדי לפתח מוצר בזמן קצר. הסטודנטים יכולים לזכות בפרסים, ללמוד טכנולוגיות חדשות וליצור מוצרים עדכניים. המילה “האקתון” היא שילוב בין המילה האק (תכנות יצירתי) והמילה מרתון. האקתון נמשך כ -24 שעות במהלכן מתחלקים לצוותים ומפתחים מוצר, אפליקציה, אתר, שירות וכד’ – משלב גיבוש הרעיון ועד למוצר סופי.
האקתון באוניברסיטת אריאל הוא פרי יוזמתם של 3 סטודנטים מהמחלקה למדעי המחשב במסלול הסייבר, שלומי אלון, חיים שליזינגר, אלעד קישון שהשתתפו בהאקתונים בארץ ובעולם ורצו לקיים ארוע בסדר גודל כזה גם פה, שיקשר את הסטודנטים לתעשיה (בהאקתון התארחו חברות גדולות חיצוניות) ויעניק כלים פרקטיים בעולם הפיתוח תוך יצירת חוויה חיובית עבורם המשלבת לימודים. זו הזדמנות לסטודנטים מרקע שוננ וממחלקות שונות הזדמנות להתנסות בטכנולוגיות ובחומרה עדכניים תוך יצירת מוצר חדש. האקתון מאפשר להתחבר, לחשוב על רעיונות ולא פחות חשוב פשוט ליהנות.
יגאל יצחקוב, אלירן כסי, שחר שושני מהמחלקה למדעי המחשב ודור קנפו מהמחלקה להנדסת תעשיה וניהול, אחד הצוותים שזכו, יצרו פרוייקט המשלב משקפי מציאות מדומה (VR) וחיישן LEAP-MOTION) ) להקלה בכאבי פנטום (תחושת כאב הנתפסת בחלק החסר של האיבר הקטוע). הכאב מופיע כמעט בכל מקרי הקטיעה, ולעיתים ממשיך הכאב להופיע בקביעות או לסרוגין במשך שנים.
כיום מקובל לטפל בכאב מסוג זה בעזרת תרופות ובעזרת MirrorBox, שזו קופסה עם מראות, שהמטופל נדרש להכניס את היד לקופסה כדי להציג תמונת מראה ליד, זה מדמה במוח תחושה כאילו היד שזזה במראה היא היד החסרה וזה עוזר להקלת הכאב. בהתבסס על הספרות שנבדקה נמצא שהטיפול התרופתי לא יעיל מספיק ושיטת ה- MirrorBox מיושנת, לא נגישה וכן לא כל המטופלים מצליחים להתחבר לתחושת המראה.
הצוות החליט לפתח מוצר שמיועד להקל על כאבי הפנטום. הפיתוח מבוסס על מחקרו של וילנור רמצ’נדרן, שמצביע על כך שכשמדמים למוח את היד החסרה, כאילו היא קיימת, ההדמיה מקלה על הכאבים. הדמיית היד החסרה, נעשה בפיתוח זה באמצעות, מערכת עדכנית של מציאות מדומה (VR) וחיישן לזיהוי ידיים בשם Leap Motion. המטופל מזיז את היד הקיימת ועוקב אחרי פעולות של משחק נעים, בעזרת הידיים במרחב וירטואלי שמוצג בפניו. אך במשך התהליך, המטופל אינו רואה את ידו האמיתית ומוצגת בפניו רק דימוי מראה וירטואלי של היד החסרה. כך מדמה המוח שהיד חסרה קיימת ולהקל על הכאבים.
המוצר כולל שתי תחנות טיפול: 1. טיפול מיידי – בהפעלת המשחק עצמו. 2. טיפול מתמשך – ע”י איסוף נתונים בכל סיבוב של משחק. בתחילת המשחק נשאל המטופל לגבי מידת הכאב שלו וכן בסוף הסבוב של המשחק. כמו כן נאספים נתונים לגבי תנועות מיוחדות, זמן הפעלת המשחק וזאת כדי להתאים את הטיפול של המשחקים ואופן הפעלתם, למשתמש הספציפי.
פיתוח נוסף saveIT, שנוצר ע”י שחר בוטסזאן, אביתר לוי ובר זמסקי מהמחלקה למדעי המחשב, קשור לנושא נגישות לבעלי מוגבלויות, נושא שהמודעות כלפיו עלתה בשנים האחרונות גם בארץ. באוני’ אריאל למשל, בכל כיתה מוקצים מספר כיסאות בקדמת הכיתה לטובת בעלי מוגבלויות. המפתחים ראו שסטודנטים רבים אינם ערים לכך שהם יושבים בכיסאות המסומנים לבעלי מוגבלויות ויושבים עליהם מבלי לדעת שהם מונעים נגישות מאלה שזקוקים לכך. כתוצאה מכך, הסטודנטים שעבורם נועדו הכיסאות האלה, לא מקבלים את השירות הנדרש להם, ונראה כי לעיתים לא נעים להם להקים את חבריהם לכיתה בשל אי נעימות הכרוכה בכך. לעיתים בעלי מוגבלויות נאלצים לשבת בשורות האחרונות או להימנע מנוכחות כשהנגישות אינה אפשרית עבורם.
מטרת הפרויקט הייתה לפתור בעיה זו, שמהותה חברתית. הצות יצר מערכת נוחה לשימוש, בעזרתה יוכלו סטודנטים בעלי זכאות למקום שמור לקבל הרשאה לאפליקציה, אשר תשמור עבורם את מקומם בכיתה לפני כל הרצאה.
על כל כיסא, המיועד לבעלי מוגבלויות יורכבו שתי נורות, ירוקה ואדומה. הנורה הירוקה תדלוק כשהכיסא פנוי ועדיין לא הוזמן, ע”י הסטודנט הזכאי. כאשר הסטודנט הזכאי ייכנס לאפליקציה, הוא יוכל לראות את הכיתה בה מתקיים השיעור שלו, לבחור את הכיסא הרצוי מבין הכיסאות השמורים בכיתה ולשמור לו אותו.
כאשר נעשית שמירה באפליקציה של כיסא, הנורה הירוקה תהפוך לאדומה וכך סטודנטים שיגיעו לכיתה, ידעו שהכיסא תפוס עבור סטודנט הזקוק לכך.
היתרון הנוסף בכך הוא שכשלא נעשתה הזמנה של הכיסאות המיועדים לכך, יוכלו שאר הסטודנטים לשבת במקומות אלה, וכך המערכת הופכת ליעילה עבור כולם.
saveIT מעבירה מסר חברתי מותאם באמצעים טכנולוגים שמעניקים נגישות יעילה עבור בעלי מוגבלויות וגם מבהירה עבור שאר הסטודנטים מתי לפנות את המקום עבור אלה הזקוקים לכך ומתי ניתן לשבת במקומות אלה.
ההתייחסות למדבקת “שמור”, אינה ברורה ומובהקת ולעתים אף אינה נתפסת ברצינות בקרב סטודנטים המעוניינים לשבת בשורות הקדמיות. לעומת זאת, המערכת שפותחה מודיעה באופן חד-משמעי כי אדם שזקוק לכך אמור לשבת בכיסא זה. מבלי לגרום לאלה הזקוקים להנגשה, לוותר כדי למנוע את המבוכה הכרוכה בכך לעצמם ולחבריהם לכיתה.